עידן הטורביון

ברגה, יצרן שעוני העילית אשר המציא את המנגנון מציין 220 שנים עבור אחת מקומפליקציות השעונים המרתקת והמורכבת ביותר

ברגה מציינת את אחד מיסודות הבסיס אשר שכנו בליבו של מייסד החברה, השען אברהם לואי ברגה- התשוקה להמצאה וחידוש

לפני 220 שנה, תוך חשיבה יצירתית של השען אברהם לואי ברגה, הגיח לעולם פרי יצרו של רעיון לנטרל את השפעות כוח המשיכה על מנגנון השעון וליצור מורכבות כזו שתאפשר תנועה נוספת במנגנון אשר תנטרל, במידת האפשר,  את השפעת כח המשיכה על דיוקו.

טבען של המצאות להיות בנות תקופתן ובשל כך לחלוף (ופעמים להיעלם לחלוטין) ממאה למאה. המצאה אחת מחליפה את הקודמת ובתהליך שוטף ומתמשך האחרונה נדחקת החוצה אל תהומות הנשייה לטובת זו החדשה, למעט מספר מועט של המצאות…

פותח לפני 220 שנה על ידי אברהם לואי ברגה (1747-1823), הטורביון מעולם לא היה חיוני כל כך לשענות העילית כמו שהוא היום. נחשבת לאחת הקומפליקציות המורכבות ביותר בכל הזמנים וממשיכה לפעם בשעונים מבית ברגה אשר מהווה האפוטרופוס על המצאה זו. עם זאת, הטורביון אומץ על ידי מיטב יצרניות השעונים במרוצת השנים שכן ברגה הוציאה עליו פטנט רק בשנת 1801.. ובמשך כ 10 שנים מלאות, במהלך המאה ה19, היווה הטורביון השראה עבור מהנדסים רבים.

המרתק בהמצאתו של ברגה נובע מהמקורות שלו עצמם- הטורביון הוא יותר ממלאכת יד ואומנות של עשייה מכאנית בעולם השעונים- אלא תוצאה של מחקר מדוייק במדעי הפיסיקה, יצר הרפתקנות אנושי וסגה תעשייתית שלמה. ב 2021, בית ברגה מתכוון להעניק מקום מיוחד לחדשנות של מייסד החברה ויצר החדשנות שהובילו לייצור הטורביון, דרך מגוון רחב של אירועים וחגיגת יציאתו של דגם טורביון חדש.

מקורותיו של הטורביון

איש אחד

 הטורביון הוא פרי המצאתו של אדם שגם לולא כן כבר נחשב למח מבריק והמצאות שהפכו להצלחות רבות באמתחתו. אברהם לואי ברגה, אשר נולד בשנת 1747 במחוז נוי שאנטל אשר בשוויץ, היווה שוליה של יצרן שעונים ובגיל 15, טייל לצרפת על מנת להמשיך את התמחותו בורסאי אשר בפריז. בבירה הצרפתית, מטרופולין עולמי כבר אז, ברגה הצעיר רכש לעצמו חינוך אקדמי, הניכר ביותר בקולג׳ מאזארין. הלימודים סיפקו בסיס יציב בידע המדעים- בעיקר מתמטיקה ופיסיקה, אשר לפני כל כוונותיו ומטרותיו, הפכו אותו למהנדס. הוא הקים עסק משלו בשנת 1775 והגיש בקשה לרישום פטנט על הפרפטואל- שעון בעל מתיחה אוטומטית ראשון מסוג אשר יוצר במיוחד עבור המלכה מארי אנטואנט שמלאכת השלמתו נסתיימה רק לאחר שמתה. אינספור חידושים טכנולוגיים במנגנון זה שחשף כישרון לעיצוב בצורה חלקה ומינימליסטית והפך את ברגה לחדשן בתחום המדעי בעל שם עולמי. שמו נודע בבירות העולם הגדולות והרבה החלו לחקות אותו ואת עבודתו כבר אז.

המסע לעבר דיוק

בשנת 1793, ברגה נאלץ לברוח מצרפת במהלך המהפכה הצרפתית וחיפש מקלט בשוויץ, מדינת הולדתו. הוא חי בשוויץ לתקופה של שנתיים, בתחילה בז׳נבה ולאחר מכן בנוי שאנטל ולבסוף במחוז לה לוקל. שנתיים אלו מתגלות בדיעבד כשנים נושאות פרי, תקופה של עבודה אינטלקטואלית אינטנסיבית וחילופי מידע, במרוצת השנים, באיזור הרי היורה במחוז נוי שאנטל וז׳נבה. עם חזרתו לצרפת באביב 1795, תצפיותיו המגוונות בשוויץ סיפקו בסיס חזק לעבודתו המדעית.

במהלך חמש השנים אחרי שחזר ברגה לפריז, היצרן הציג מוצרים חדשים לקהל לקוחות בינלאומי וקוסמופוליטי. בין אותן המצאות שהציג נחשף השעון הטקטי (אשר איפשר קריאת זמן בעזרת  תחושת המחוג, כלומר מגע בשעון), השעון ה״סימפתי״ (אשר מתאפס ומסנכנרן שעונים שמונחים על חלקו העליון) ואת החשובה מכל- רגולטור הטורביון.

הגדרתם  של חוקי הפיזיקה

באמצעות מחקר ותצפיות, ברגה הביא לכדי שלמות את הבנתו של הגורמים השונים, במיוחד אלו המשפיעים על מכניזם ״הבריחה״- אשר עלולים להשפיע על דיוקו של שעון מכאני. הוא ללא ספק היה יוצר השעונים היחיד בזמנו אשר, דרך חוויה אישית, הטמיע את העקרונות שלמד בשלוש מדינות שונות (שוויץ, צרפת ואנגליה). בידיעתו כי לא יוכל להתמודד לבד מול הבעיות השונות, ביניהן התרחבותם של חלקי מתכת בטמפרטורות שונות וחוסר עקביותה של פעילות השמנים השונים בתוך מנגנון, ברגה פנה לטיפול באותם נושאים דרך עבודה עקבית סביבם- הוא פיצה על חוקי הפיזיקה של החלקים הפנימיים של המנגנון על ידי ניסיון ״לאלף״ אותם.

משמעותה של מילה

מי חוץ מברגה יכול היה להציע סוג כזה של פרויקט מאתגר? נדרשה תפיסה מדויקת של חוקי המדע לצד ייצור בראייה אופטימיסטית. צירוף יכולות נדירות אלו הביא לכדי פרוייקט, אשר ממציאו קיבל את השם ״טורביון״. המילה מפורשת בצורה שגוייה לעיתים קרובות ומשמעותה האסטרונומית נשכחה לפני שנים רבות. בהתאם למילונים שהיו נפוצים במאה ה 19, המילה התייחסה או למערכת כוכבים וסיבובה סביב ציר יחיד או לאנרגיה אשר יוצרת את סיבוב הכוכבים סביב השמש. מובן זה של המילה רחוק ממשמעותה המודרנית של ״סיבוב אלים״ או ״סופה בלתי נשלטת״. כאיש התרבות הנאורה והמוארת בחר בריגה במילה כאדם אשר בחן תנועות אלו לפני שבחר לחקות אותן. בכך, יצר דמיון בינו לבין פילוסופים אחרים בני המאה ה 18 אשר החשיבו את עולם יצירת השעונים ליצירה מיקרוקוסמית.
למעשה, קשה לא להתייחס לסדרת חלקים זעירים המסודרים בשלמות במנגנון ומרכיבים את רכיב הרגולוציה של מנגנון הבריחה בצורה אחרת מאשר ״טורביון״.

רישום ההמצאה כפטנט

עקב כך שהמצאתו של ברגה, הטורביון, נשלמה בעידן בו צרפת נשלטה על ידי בירוקרטיה של אחרי המהפכה, היה עליו לפנות במכתב מפורט לרשויות לצורך הצגתו, בין השאר על ידי רישומים מדויקים של המצאתו והסבר מפורט על חשיבותו ברגולציה של מנגנון הבריחה של שעונים מכאניים.

דרך ארוכה

בהנחה שהרעיון של הטורביון ״נבט״ במוחו של ברגה בין 1793 עד 1795, ייצורו והפחת רוח חיים בו לקחו 6 שנים, החל בחזרתו לפריז ועד ה 26 ביוני, 1801. לאחר מכן לקחו 6 שנים נוספות עד שמכירות התחילו להופיע. זה מצביע כביכול על כך שברגה העריך לא נכון את הקשיים בכיוון העדין של רכיב רגולציה זה- עוד אלמנט של האופטימיות שהיתה חלק מהטבע שלו- ואת העובדה שאת הקשיים שתיאר בכתב לרישום הפטנט לא הסתיימו בשנת 1801 עם הבקשה לרישום.

במילים אחרות, לקח לאברהם לואי ברגה יותר מעשר שנים על מנת לא רק לפתח המצאה מורכבת זו, אלא גם הפיכתה לאמינה. שען העל הזכיר את המצאתו בכל הזדמנות ומפגש במיוחד בירידים התעשייתיים בצרפת בשנים 1802, 1806 ו 1819. הוא הילל את המכניזם שלו, אשר אפשר לשעונים דאז לשמור על דיוקם ללא קשר לפוזיציה בהם ״נענדו״ (הם הרי לא ממש נענדו, אלא בדרך כלל הונחו בכיס או בדש הבגד).

משוכנע בחשיבותה ומשמעותה של ההמצאה, אשר יכלה להיות ״מותקנת״ בסוגים שונים של שעונים, ברגה וצוותו ניגשו למלאכת הייצור של 40 יחידות של טורביון בין השנים 1796 ועד 1829 בנוסף ל 9 יחידות נוספות אשר מלאכת ייצורם לעולם לא נשלמה.

לקוחות מפורסמים ומופעים של הטורביון

מחקר כולל של חומרים ארכיוניים אפשר יצירה של רשימה מדוייקת אשר מציינת את התגלגלותן של כל אחת מ 40 היחידות של הטורביון שיוצרו. יותר ממחצית מ 35 שעונים כללו כלוב אשר נסוב סביב ציר אחת ל 4 או 6 דקות כשאר הפטנט מציין כלוב שנע מדי דקה. 5 שעונים אחרים הינם עוד יותר יוצאי דופן- שעון סימפתי, שעון במימדי ענק לצורך הדגמה של התהליך, כרונומטר ושעון בעל איזור זמן נוסף ביניהם.

בין לקוחותיו של ברגה נמנו, באופן לא מפתיע, מלכים (מלכי אנגליה וספרד בזמנו), אריסטוקרטים רוסים כמו גם דמויות בולטות אחרות מפולין, פרוסיה, איטליה, הונגריה ופורטוגל.

רק לאחרונה, נודע כי ברבע מאותן 40 יחידות נעשה שימוש לצורך ניווט ימי- במילים אחרות, הם נקנו על ידי בעלי ספינות מסע ומלחים. בעזרת ידיעת הזמן הנוכחי והפרש הזמנים בין יעד המטרה, ניתן היה לקבוע את קווי הרוחב בהם שטה הספינה. חוקר ארצות נוסף השתמש בשעון לאותן מטרות באפריקה. תומס בריסביין הגיע לאוסטרליה עם הברגה שלו. חלק מהשעונים היו בשימוש של חצי מאה באוקיינוסים ברחבי הגלובוס ובחלקם החזיקו חלק מהמדענים הבולטים בזמנו.

באופן מובהק וכחלק מההגדרה של לואי אברהם בעצמו, הטורביון השתייך לקטגוריה של שעון לשימוש מדעי יותר מאשר לשימוש אזרחי. קונים אלו הבינו והעריכו את תרומתו של הטורביון לדיוקו של המנגנון ועל כן השתמשו בו לצורכיהם.

הצלחה מורכבת

יוצר בגוף זהב או כסף, טורביונים אלו נחשבו לעבודת אומנות של ממש, אשר הפן האסתטי שלהם תאם את רמת המורכבות הטכנולוגית. למרות שנחשבו באופן מובהק לפיתוח מדעי, הם קיבלו גימור מתוחכם. לוחות הטורביונים הם מהיפים ביותר בהיסטוריית השעונים של ברגה. ברי קריאה באופן מדוייק ונהיר- מאפיין שנכון עבור כל שעון של ברגה ולוחות אשר הפונקצינאליות שלהם הומחשה בעזרת שימוש בזהב, כסף או אמייל: בעלי מחוג שניות רץ או לא, מד עתודת כח ולעיתים גם מד טמפרטורה..שום יצירה לא דמתה לאחרת כאשר רכיב הטורביון יכול היה להיות ״מושתל״ במגוון רחב של מנגנוני בריחה ושעונים.

הייצור, מהצד השני, היה איטי מאוד. בשנת 1802, לאחר שההמצאה נרשמה כפטנט, החלה העבודה על 6 יחידות שונות של טורביונים. תהליך הייצור של כל יחידה ארך בין חמש לעשר שנים. בשנת 1809, תוך ניצול שגשוגו של העסק ומתוך תקווה לפתוח חנות בסנט פטרסבורג נוצרה הזדמנות להיכנס לשוק הרוסי וברגה החל לעבוד על 15 יחידות נוספות, אשר מחציתן נשלמו בשנת 1814. טורביון המארין כרונומטר נשאר מיוחד במינו, בדיוק כמו הגרסא שהכילה איזור זמן נוסף (היחידה האחרונה בסדרה המקורית). יצירתם של שעונים אלו היתה רצופה קשיים וארכה זמן רב והזמן והעבודה שנדרשו היו עצומים.

בעוד שהטורביון השביע את רצונם של עוקביו של ברגה, הוא לא הציע לברגה תשלום משמעותי עבור עבודתו. במקום, קיבל ברגה את ההשראה לשפר מנגנונים אלו במצויינות נדירה ופונקציונאליות מתוך שאיפה לשיפור. בסופו של תהליך הפך ברגה את המנגנון ל ״פשוט״ יותר לייצור.

הטורביון, הכוכב העולה בעולם השענות בזמנו אשר ייצג מח מבריק של יוצרו, דעך לאט אך מעולם לא נעלם- הוא ימשיך להפתיע בעתיד וטרם קיבל את מקומו הרם באופן מלא.

מורשת נערצת ומעוררת השראה

עדות חשובה לעבר פורה, הטורביון, אשר הולך אחורנית לזמן בו חי ממציאו המשיך לרתק אספנים, היסטוריונים ושחקנים מרכזיים בתעשיית ייצור השעונים, החל במלך בריטניה ג׳ורג׳ החמישי ועד דיוויד סלומון דרך ג׳ורג׳ דניאלס וניקולס ג.הייק כאשר 12 יחידות שמורות במוזיאונים- 3 שייכות למוזיאון ברגה, 5 מוחזקות במוזיאון הבריטי ומוזיאונים אחרים בבריטניה והשאר נמצאים באיטליה, מוזיאון האיסלאם בירושלים (כחלק מאוסף פרטי של דיוויד סולומון) ובניו יורק. 15 יחידות נוספות נמצאות בידיהם של אספנים שונים ולאחרונה, 2 יחידות נרכשו במכירה פומבית. סה״כ, 30 מתוך 40 היחידות שיוצרו במקור שרדו, כמות מרשימה כעדות לכמה מרתקת היתה ועדיין, המצאה זו של ברגה.

התחדשות מהירה

בית ברגה לא רק ששימר את המצאותיו של מייסדו בקפדנות רבה, אלא גם המשיך וייצר שעוני כיס נוספים שהכילו את מנגנון הטורביון אשר נמכרו בין 1920 ל 1950. מעטים ידעו על מכירות אלו בזמנו.

תחייתו מחדש של הטורביון היתה מהירה ובלתי צפוייה. אומנם יוצר במקור על מנת לפעם במנגנוניהם של שעוני כיס, אשר בדרך כלל ״נענדו״ בפוזיציה קבועה (ועל כן נדרשה רגולציה כיוון שכח המשיכה השפיע בצורה לא אחידה על המנגנון), המצאתו של אברהם לואי ברגה חזרה למרכז הבמה בשנות ה 80 של המאה ה 20, בגוף שעוני יד שהיה קטן בהרבה ושההשפעה של כח המשיכה על אותם שעונים היה קטן יותר (או יותר אחיד). כמה אירוני! מאז, עוצמתו של הטורביון הוכחה כחד משמעית ושנה אחרי שנה צבר ביסוס. כיום, יתרונו המרכזי של הטורביון כבר לא מצוי בדיוק רב יותר- במקום זאת, העונד יכול להתענג על ההמצאה המבריקה אשר מתארת פרק בהיסטוריה של המין האנושי ובהתמדה המדהימה של המין האנושי בפיתוחיו.