קליבר אינהאוס

האמת מאחורי מנגנוני In-House

כיום יצרני שעונים אשר מייצרים גם את מנגנון התנועה במלואו, נחשבים לשמנה וסלתה של תעשיית השעונים בזמן המודרני. אם אתה יצרן שעונים ואין באמתחתה שום מנגנון תוצרת עצמית, צפוי לך מאבק לא פשוט. כיום יצרני שעונים אשר מייצרים גם את מנגנון התנועה במלואו, נחשבים לשמנה וסלתה של תעשיית השעונים בזמן המודרני.

אם אתה יצרן שעונים ואין באמתחתה שום מנגנון תוצרת עצמית, צפוי לך מאבק לא פשוט.

כמה מהמותגים הגדולים בעולם, אשר עד לא מזמן הסתפקו ברכישת מנגנון מצד שלישי, נאלצו להשקיע סכומי כסף אדירים בעיצוב ופיתוח של מנגנון תוצרת עצמית, על מנת לעמוד בדרישות הלקוחות הפוטנציאליים בשוק המודרני.

זאת מכיוון שהתפיסה היא שתנועה המיוצרת על ידי היצרן עצמו במלואה היא מסורת שמייצגת את העבר ושענות של פעם.

האמת, עם זאת, קצת שונה…

בעבר יצרנים היו מזמינים חלקים מקטלוג

לעיתים אנו מביטים אל תקופת ימי קדם בחשיבה, בה כל יצרן שעונים ישב לו בהרי היורה השוויצריים, יצר במומחיות במו ידיו (ברמת דאגה שאמא מקדישה לתינוקה) כל מנגנון ומנגנון, ובכן, זוהי לא האמת, או ליתר דיוק, אולי רבע ממנה. כמובן, היו תקופות בהן חברות משפחתיות של שעונים שוויצריים ייצרו גלגלים ומנופים וגשרים מאפס בביתם כדי להעביר בחמימות את החורף הקר והאכזר, אך כאשר המהפכה התעשייתית הפכה את ייצור השעונים האנגלי והצרפתי לזול בהרבה, היה על השוויצרים להתייעל והחל חיפוש אחר מקור יעיל יותר לייצור.

כך למעשה נולדו יצרני מנגנונים שוויצריים כדוגמת אטה, לה מניה, ואלז׳ו ואחרות. באמצעות התמחות בייצור רק מנגנון השעון, יכלו יצרנים אלו להעלות את כמות הייצור, להפחית עלויות ולספק ליצרניות השעונים מנגנונים ללא מגבלה. כך גם היה ומנגנונים נמכרו בין היתר לרולקס, הוייר וברייטלינג אשר הזמינו את מנגנוניהן ישירות מקטלוג- זהו של ואלז׳ו, אם לדייק.

זה היה היופי בכל הסיפור – יצרניות השעונים שגשגו מחד ונפתחה האופציה להזמין מגוון רחב של מנגנונים, בין אם כרונוגרף או קומפליקציות אחרות בלי להשקיע שקל בפיתוח וללא צורך בתכנון מראש, מאידך. הכרונוגרף, שהיה מורכב לייצור במיוחד שגשג במכירות וכדוגמא אומגה שרכשה את מנגנון לה מניה 321 כרונוגרף.

שיתוף הפעולה הזה הגיוני מאוד, סה״כ – יצרן רכב לא מרוויח כסף עד ידי כך שהוא בונה בעצמו את מערכת הגיר בעצמו מאפס, הבלמים, מצברים וכיו״ב, אפילו לא את המושבים – כל אלו פריטים אשר מיוצרים על מומחים לכך ושמורכבים לתוך הרכב כמקשה. עם שענות, זה היה בהחלט המקרה. עבור השקתו של ההוייר מונקו בשנת 1969, אשר הכיל את קליבר 11 אוטומטי כרונוגרף אשר פותח במשותף עם קבוצה אחרת של יצרני שעונים, עיצוב נועז היה נדרש כדי לקדם תנועה ברמה עולמית חדשה – ולכן הוייר הלכו ליצרן גופי שעונים מוכר – פיקוורז וקיבלו את הקייס (גוף) המרובע אשר יוצר עבורם בלעדית (באופן אירוני).

אפילו מהשמות היוקרתיים ביותר כדוגמת פאטק פיליפ השתמשו במנגנונים שנרכשו מבחוץ

בטח חשבתם לעצמכם, אקט זה של רכישת מנגנונים מבחוץ היה שמור לאותן יצרניות שעונים עבור ״האדם השכיח ברחוב״ ולא עבור יצרניות כמו אודמר פיגה או פאטק פיליפ נכון? באופן משעשע, ההיפך המוחלט הוא הנכון. בעוד שתי היצרניות מעלה נודעו בייצור סדרות שעונים בעלי קומפליקציות מהמדהימות בעולם, עם כניסתו של שעון היד לתמונה (קודם לכן היה מדובר בשעוני כיס ולפני כן בשעונים של ממש) לא יכלו אותן יצרניות לשנות בצורה חדה את כל המנגנונים כך שיתאימו לשעוני יד ולכן חלופות היו בצורך והמנגנונים הוצאו למיקור חוץ.

זוהי האמת לגבי רוב, אם לא כל יצרני שענות העל, והרשימה ארוכה – ושרון, אודמר פיגה, ברגה, בלאן פה, רולקס וכמובן, פאטק פיליפ – כולן רכשו תנועות מבחוץ. אומנם פאטק מוכר בזכות קליבר CH 29-535 PS, אך במשך זמן רב המותג השתמש במנגנון כרונוגרף מוערך של חברת לה מניה במקום. פאטק רכשה תנועות גם מג׳ג׳ר לה קוטרה ומואליז׳ו ואפילו מיקרה ייצור מודיפיקציות לתנועות אלה על ידי פרדריק פיגה, כגון מחוג שניות מרכזי.

אם אתם מזדעזעים למשמע חדשות אלו, אל תהיו. זה לא שפאטק פיליפ או ברגה למשל, פשוט רכשו תנועה מצד אחר ו״זרקו״ אותה לתוך שעוניהם. במקום, הם הוסיפו לתנועות את מיטב מסורות השענות שלהם כגון חריטת לוגו היצרן ביד, עיטורים, שכלולים בגשרים ופוליש של חלקי התנועה לכדי אומנות של ממש שעליו עולם שעוני היוקרה מבסס, בין היתר, את המוניטין שלו.

וכיום – ההבדלים אינם כה גדולים כמו שאתם חושבים – על אף שיצרני שענות עילית מסוגלים לייצר את את מנגנוני התנועה שלהם באופן עצמאי ובנפרד זה מזה, זה רק תודות להתקדמות בטכנולוגיה התעשייתית שהדבר אפשרי. הכשרון והיכולת האמיתי הוא, כמו שתמיד היה, הוא בגימור הידני.

מנגנונים תוצרת עצמית היו בעיקר נחלתן של חברות שייצרו בכמויות ענק

ובכן, אם חברות שענות העילית רכשו בעיקר מצד חיצוני את תנועותיהן, אך בשוק היו רבות התנועות בייצור עצמי, מניין האחרונות הגיעו, למעלה מחמישים שנים כבר? מי ייצר אותן?

פה מדובר על היתרון לגודל. בעבר, חברות שייצרו בכמויות ענק,יצרניות שוויצריות בטווח הביניים, כגון לונג׳ין ואוריס, שייצרו בכמויות כמו שרולקס מייצרת היום, הן אלו שגם ייצרו את המנגנונים שלהם בעצמם. כך למשל ייצרה לונג׳ין את מנגנון הכרונוגרף הראשון לייצור עבור שעון יד ה-l3.33Z והוא זה שהחל את המסורת עבור היצרן, של ייצור עצמי של תנועות בעלות דיוק גבוה ואפילו פלייבק כרונוגרף, מינט ריפיטר וקומפליקציות נוספות, התנועות היו מרשימות ביכולותיהן.

לונג׳ין בתקופתה היתה כמו שרולקס כיום. היא היתה ענקית, בכל מקום ומצליחה. היא גם היתה שומרת הזמן הרשמית של אתלטיים מקצועיים. הכרונוגרף המפורסם הפך לשומר הזמן הרשמי של תחרויות רכב, סקי ורכיבת סוסים עילית. אפילו צ׳ארלס לינדברג, בטיסתו הראשונה לבד בהיסטוריה מניו יורק לפריז, ענד לונג׳ין. לונג׳ין היתה ידועה בזכות ייצור מנגנונים ייצור עצמי עמידים, מדויקים וזוכי פרסים, הישגים שפאטק פיליפ יכלה רק לחלום עליהם.

כאשר המשיכה הטכנולוגיה להתפתח ובעיקר בזמן משבר הקוורץ בשנות ה-80, השעון המכני הפך מיושן והיוצרות התהפכו- כוחם כיצרניות של לונג׳ין, אוריס ואחרות דרך, וכשם תעשיית שהשענות השוויצרית ״הפכה לאבק״ גם הם.

זה נשמע נוגד את האינטואיציה, אבל מסורת רבת שנים ככל שתהיה, יכולה להשתנות במהירות. מה שאנו תופסים כפרקטיקה רבת שנים של דורות לפנינו, יכולה, למעשה, להיות לא יותר מזכרון תעתועים, עשן ומראות, עובדות שאבדו בתרגום או נטמעו באמונתינו. השיחה על מנגוננים אינהאוס היא כזו שיחה, אשר שינתה את אופיה במשך השנים ושקיבלה משמעות כה שונה עד שכמעט ושכחנו את אירועי המציאות, כפי התרחשו בעבר. רק כמעט.

שעוני לונג׳ין, אוריס ואחרים זמינים ברשת חנויות אימפרס