היסטוריית שעוני הצלילה

זמן למעמקים- סקירה קצרה של היסטוריית שעוני הצלילה הטובים בעולם-מ 100 ועד ל 6,000 מטרים.

(האולטרה דיפ של אומגה-המודל המקורי אשר הוצמד לדופן צוללת על מנת לבדוק את עמידותו בפני מים)(הצוללת משוגרת למעמקים יחד עם האולטרה דיפ)

מזה זמן ששעונים מכאניים בכלל ואלו שנועדו לצלילה בפרט נדחקים הצידה, אל מול השעוניים הדיגיטליים ועל אף כן- שעוני ה ״טול וואטש״ המכאניים, כאלה שמיועדים ללוות גם את ההרפתקנים שביננו בכל עת על מפרק ידם, עדיין מוצאים חן רב בעיני קהילה גדולה של כאלו שמבינים איכות, ולא מתפשרים עליה (לראייה- שום שעון דיגיטלי לא מסוגל להגיע לעומקים של 6,000 מטרים…).

אבולוציית שעוני היד כפי שאנו מכירים אותה, הולכת מאות רבות של שנים אחורה, אל תחילת המאה 19 בה הוצג לראשונה ״שעון היד המכאני״. טרם לכך, אנשים לא היו עונדים את השעון- אלא שמים אותו בכיסם (ומפה- ״שעון כיס״). בתחילת המאה ה 19 יצרני שוויצרים וותיקים החלו לפתח, לייצר ולמכור לקהל הרחב שעוני יד. עם פיתוח זה בא גם אתגר לא פשוט- שעון שנמצא על היד חשוף יותר לנזקי הסביבה ונמצא במצב דינמי בהרבה- מה שעלול להוביל לחבלות חיצוניות, חדירת מים או לחות וחשיפה למפגעי מזג האוויר (שמש ישירה, גשם, שלג).

הרבה לפני ששעונים היו מסוגלים להיות חשופים למים, שלא לומר אפילו לקחת אותם לצלילה במקור מים רדוד, היה מאבק לא פשוט בדרך לפיתוחו של שעון אשר יכול ״לחיות״ מחוץ לסביבה המרופדת והמוגנת של דש המקטורן. שעוני היד הראשונים שהוצגו לא עמדו במשימה כיאות ופתרון אחד שהוצע, בשלב המוקדם של אבולוציה מרתקת זו, היה הגוף ההרמטי שהוצג ב 1919 על ידי גרון (Groen) אשר היה עשוי משני חלקים בלבד- קדמת השעון ואחוריו אשר הוברגו זה לתוך זה- מבנה אשר אומץ בהמשך על ידי חברת זניט ואחרות.

פתרון זה היה לא פרקטי במיוחד, כיוון שלא היה ניתן למתוח את השעון (נזכיר שבתקופה זו שעוני קוורץ ושעונים מכאניים אוטומטיים לא היו קיימים) אלא על ידי פתיחת גוף השעון (על ידי הברגה) שעם הזמן שחקה את ההגנה שלו מפני מפגעי הסביבה. רק בשנת 1926 הוצג פתרון מעשי יותר, בדמות גוף שעון שמורכב משלושה חלקים, השניים שהוזכרו מעלה וכן חלק אמצעי קשיח, עשוי מתכת, בעל כתר בתצורת מסור, אשר אפשר את מתיחת השעון וכוון השעה ללא צורך בפירוק גוף השעון כולו.

בשנות ה 30 של המאה הקודמת, אומגה פתחה את שעון הצלילה הראשון שאושר לשימוש מסחרי- האומגה מארין, אשר עשה שימוש בקייס (חיצוני) אשר מגן על גוף השעון מפני חדירת מים עד לעומק מוצהר של 135 מטרים בשנת 1937. אומגה הינה יצרנית שעוני יוקרה שוויצרית, מהבולטות בתחום, בין היתר תודות לפיתוח מנגנון הקו אקסיאל, אשר מפעם ברוב שעוני החברה אבל בהחלט לא רק- אומגה ממשיכה להוכיח את עצמה כשחקן בולט ומוביל בסגמנט שעוני צלילה מכאניים אוטומטיים.
דגם הסימאסטר של החברה אף קיבל מראה חדש בצבע ירוק לשנת 2022 ואומגה מציגה שעון חדש בקולקציית האולטרה דיפ- אשר שווה כתבה משלו ועמיד במים עד לכדי….6000 מטרים!!!

שעון הצלילה שפיתחה אומגה בשנת 1937:

(האולטרה דיפ שנת 2022- יגיע ארצה באוגוסט, השיאן עד ל 6,000 מטרים)

(הסימאסטר החדש של אומגה בלוק ירוק- עמידות של 300 מטרים במים, צפוי להגיע ארצה באוגוסט)

אמינות

חמצן אינו הדבר היחיד שנעדר ככל שצוללים עמוק יותר, אלא גם אור. גוונים מסויימים מתחילים לדהות ואף להעלם ככל שמעמיקים ולכן הקריאות (היכולת לראות את מחוגי הדקות והשעות בלוח השעון) הינה אלמנט מפתח. בשנים המוקדמות של המאה ה 20 הוצגו פיתוחים שונים, על מנת לאפשר למי שבאמת צולל עם השעון, לאמר כמה זמן עבר, גם בחשיכה כמעט מוחלטת של מעמקי האוקינוס (ובמעמקים- הכוונה של כמה עשרות מטרים בודדים וצפונה, שם האור כבר מתחיל לדעוך לחלוטין).

אחת החברות הבולטות בתחום פיתוח ושימוש מסחרי של ״קריאות״ הינה בלאנפה, יצרן עילית שוויצרי בעל קולקציית ה-פיפטי פאטומס המפורסמת, אשר עושה שימוש בלומינסנט חזק וברור אשר ממש זוהר בחושך ומאפשר את קריאת הזמן במעמקים.
למעשה, החברה הצטיינה בכך עד לרמה ששעונים הוזמנו במיוחד על ידי חילות ים שונים, ביניהם הצרפתי, לצורך שימוש לוחמיהם הצוללנים בשעון עמיד שכלל חוגה חיצונית בעלת  סקאלת מדידה של 15 דקות (מוארת) ומנגנון מכאני אוטומטי.

בלאנפה מייצרת עד לימינו אנו שעונים אשר מציגים חיבור חזק להיסטוריית שעוני הצלילה מחד, אך גם חדשנות פורצת דרך ושימוש בחומרים לא שגרתיים (כמו ספיר קריסטל עבור החוגה). יצרן שוויצרי בעל מסורת זה, החליט להציג גרסא מודרנית של שעון הצלילה שיוצר בשנת 1953 והינו הפיפטי פאטומס, שעשה אז שימוש ברדיום- חומר זרחני אשר הוכח מאוחר יותר שעלול להזיק לבריאות (הוכח כמסרטן) במהדורה מוגבלת תחת השם Fifty Phatoms No Rad על מנת להציג כיצד היסטוריה של יצרן יוקרה זה שלובה יד ביד עם זו של שעוני הצלילה, אך שהשעון המודרני כמובן בטוח לשימוש. מזמינים אתכם לקרוא ביתר פירוט על מהדורה מיוחדת זו תחת כתבה נפרדת בבלוג שלנו- לחצו כאן

(הפיפטי פאטומס No Rad של בלאן פה)

עידון

לצד אלמנט של עמידות בפני מים, הרי בשעוני יוקרה עסקינן, לפיכך, חברות יוקרה שוויצריות, ביניהן בלאנפה, ברגה, אומגה וזניט- עומלות ימים כלילות על מנת לייצר שעונים שמייצגים טול ווטש (שעון שהינו כלי עבודה- למשל שעון צלילה שעמיד בפני מים, שעון אנטי מגנטי וכיו״ב) בפונקציונאליות, אך משדרים יוקרה במראה-
קחו לדוגמא את סדרת המארין של ברגה, אשר מייסד החברה אברהם לואי ברגה הוזכר מעלה, כמה יפה ומעודנת אך עדיין- בעלת יכולת עמידות בפני מים עד לכדי 100 מטרים וכתר מתברג- 

(המארין החדש של ברגה)

הזניט כרונומאסטר ספורט, גם הוא שעון יוקרה אשר מציג יכולות פונקציונליות בלתי מתפשרות- אך במראה אלגנטי, חד ומדוייק שמעטים כמות זניט יודעים לייצר.

(הכרונומאסטר ספורט של זניט- עמידות עד ל 100 מטרים במים)

לסיכום, נותר לציין ששום שעון דיגיטלי לא משתווה לכזה אשר מסוגל לייצג שענות מסורתית מחד (המנגנון הוא מכאני) לצד חדשנות פורצת דרך- האולטרה דיפ של אומגה הוא דוגמא מצויינת לכך וששעון צלילה ״קשוח״ הוא פרטנר לכל החיים, אם רק תשמרו על הטיפים הבאים:

בכל מקרה שיש חשד שמים חדרו לשעון, השאירו את הכתר פתוח וגשו באופן מיידי למעבדה מורשה על מנת לבצע טיפול מלא  (פירוק מלא, ניקוי, ייבוש והרכבה מחדש) בשעון.

לעולם אל תשתמשו בפונקציות השעון- ניסיון לכוון זמן או תאריך או הפעלת הכרונוגרף מתחת למים. ודאו שהכתר מוברג פנימה לפני הכניסה למים.

אם בכוונתכם באמת לצלול עם השעון, ודאו שהוא עבר בשנה האחרונה בדיקת עמידות במים (בדרך כלל תא לחץ אוויר) אצל מעבדה מוסמכת.

למען הסר ספק, ניתן לערוך בדיקה ביתית של עמידות השעון במים בלי לפגוע בו- הנחת קוביית קרח על ספיר הקריסטל ל 30 שניות ולאחר הסרתה- אם האדים בגוף. השעון לא נעלמים לאחר כדקה- דקה וחצי מקסימום- השעון זקוק לבדיקת אטימות.

אחרי חשיפת השעון במי מלח- שטפו אותו ואת הרצועה במי סבון פושרים (מלח הינו קורוזיבי ועלול לפגום ביכולת השעון להחזיק עמידות לאורך זמן בפני מים ולפגום באטמים של השעון).